לעמוד הבא
השפעות הפעילות הגופנית על גוף האדם
שיפור בתפיסה עצמית, הערכה עצמית, ביטחון עצמי, דימוי עצמי, דימוי גוף, תחושת ערך ובשליטה וקבלה עצמית. הפחתה בתחושות כעס, מתח, חרדה, דכאון, עויינות, חוסר ישע ופסימִיוּת ואף שיחרור מתחים מיניים, אצל חלק מהאנשים, הם כולם חלק מהשפעותיה המדווחות של פעילות גופנית (פ"ג) סדירה (Smith, 1996).
96’ Karvonen,מביא מחקר פיני שעקב אחר עובדים ברשויות מקומיות במשך 11 שנים. העובדים היו בטווח גילאים של 45-58 שנים ובין השנים, 1981 ל 1992, חלה עליה רמת הפעילות הגופנית שהייתה נהוגה על-ידי הנבדקים (וזאת למרות העליה בגיל). החוקרים ציינו כי המנבא החזק ביותר לשיפור הבריאותי, בקרב הנבדקים, היה פעילות גופנית עצימה שהייתה נהוגה על-ידם עם תחילת המחקר. כמו כן, נקשרה הפעילות הגופנית עם סגנון חיים ויכולת עבודה. בסוף תקופת המעקב נקשר, ביחס ישיר, הרגל של פעילות גופנית עצימה עם הספק העבודה של האנשים. וביחס הפוך נקשר הרגל זה עם חוסר שביעות רצון מהחיים (Karvonen, `96).
בספרם האחרון של גולדברג ואליוט (Goldberg & Elliot., 2000) נאמר שהתמדה בתוכנית אימונים משפיעה עלינו ועל גופינו במספר אופנִים:
1. מאריכה תוחלת חיים.
2. מקטינה את הסיכון לפתח מחלת לב.
3. מקטינה את הסיכון ללקות בשבץ-מוחי.
4. מקטינה את הסיכון לפתח סוגים מסויימים של סרטן.
5. מונעת ומפחיתה לחץ-דם גבוה.
6. מונעת ומטפלת בסכרת.
7. שורפת שומנים ובונה רקמת שריר.
8. מחזקת את העצמות.
9. משפרת את רמות הכולסטרול ושומנים בדם.
10. מונעת ומטפלת בכאבי גב תחתון.
11. מפחיתה מתח נפשי, חרדות ודכאון.
12. מקטינה את הסיכון לפתח גלאוקומה.
13. מעלה רמות אנרגיה של הגוף.
הפעילות הגופנית מביאה לשינויים אנזימתיים והורמונליים המאפשרים את ההשפעות הנ"ל. להלן פירוט של חלק מההשפעות והשינויים הנובעים מפעילות גופנית כפי שהם מובאים בספרם של Goldberg & Elliot., 2000 .
בניית עצמות חזקות יותר, זוהי התגובה הנורמלית, של עצם, לעומס המופעל עליה. חוקרי אנטומיה גילו שעיצוב ובניית העצם בגוף נעשה ביחס ישר לעומסים המופעלים עליה. אך המנגנון עדיין אינו מובן להם. מחקרים הוכיחו שללא העומס ומתח המופעלים עליה, בזמן פ"ג, מאבדת העצם סידן (מהמולקולות הראשיות המרכיבות את ריקמתה) וצפיפותה (התכונה המקנה לה חוזק ועמידות) פוחתת. לדוגמה, אובדן הסידן בזמן ריתוק ממושך למיטה או שהייה בתנאי חוסר משקל בחלל (אסטרונאוטים עלולים לאבד 30% ממסת העצמות שלהם משהייה של שבועיים בחלל). על מנת לבודד את אלמנט העומס, כגורם מעודד לבניית מסת עצם, משאר השפעותיה של פ"ג, הושוו ידיהם של טניסאים. שלא כמו האוכלוסיה הלא טניסאית, צפיפות העצם, בזרוע הדומיננטית של טניסאי צמרת, גבוהה באופן משמעותי מזו שנמדדה בזרוע השניה שלו. האימון הגופני הספציפי של יד זו הוא שהביא להבדל. בדיקה זו מביאה לפנינו נתון נוסף לגבי ההשפעה על בניית העצם – רק העצמות הנתונות תחת העומס מגיבות בבניה ועליה בצפיפות, תגובת הבנייה איננה כלל גופנית אלא מוקדית.
רמות אינסולין וסוכר בדם. מולקולת האנרגיה בגוף משנה צורות לפי דרישה מטבולית של הגוף. מולקולות המקור הנן פחמימות (סוכרים) והן נאגרות בצורת גליקוגן בכבד ובשרירים. אילו שנאגרות בכבד מפורקות לפי הצורך ומשוחררות חזרה לדם, לשימוש כל תאי בגוף. אילו בשריר יוכלו לשמש, לאנרגיה, רק את תאי השריר בו נאגרו. בספרם Goldberg & Elliot., 2000 מביאים הכותבים את השפעת הפעילות הגופנית על רמות האינסולין והסוכר בדם. כשהם מציינים כי רמות האינסולין בדם משפיעות על רמות הסוכר בדם.
פ"ג מחזקת את תפקוד האינסולין ובזמן פ"ג יורדת רמת הסוכר בדם כדי לספק אנרגיה לשרירים. => על חולי סכרת לאזן נטילת אינסולין עם רמת, עוצמת, משך ותזמון של פ"ג מחשש לנפילה פתאומית ברמת הסוכר והתעלפות או סיבוכים נוספים, מסוכנים, עקב כך. יש שתי סיבות אפשריות להשפעה הזו של פ"ג על הנוטלים אינסולין: 1. שריר פעיל דורש יותר סוכר ולכן באופן טבעי הוא צורך את הסוכר מתוך הדם לתאיו. 2. האינסולין נספג בגוף, ממקום הזרקתו, מהר יותר בגלל זרימת דם מוגברת בזמן פעילות גופנית. פעילות גופנית גם משפרת רגישות......
.jpg?id=3703229)
