העמוד הבא
המשך המאמר מעמוד קודם.........
רצפטורים לאינסולין בגוף (חולי סכרת Type II סובלים מחוסר רגישות של רצפטורים אילו ובדמם נמצא רמות אינסולין נורמליות עד גבוהות).
לסיכום – הפעילות הגופנית:
1) מחזקת את תפקוד האינסולין.
2) מגבירה את פיזורו של אינסולין המוזרק בגוף. 3
) משפרת את רגישות רצפטורי האינסולין בגוף.
רמת כולסטרולים בדם. הכולסטרול בגוף מורכב מסוגים שונים של מולקולות כולסטרול: LDL וְ VLDL הם הכולסטרול "הרע" וְ HDL הוא ה"טוב". LDL הוא הכולסטרול העיקריהמצוי בדם. פעילות גופנית יכולה להשפיע על ייצור אנזימים המפקחים על רמות הכולסטרולים השונים בגוף:
LPL - הוא אנזים המפרק תריגליצרידים ובונה HDL. הוא נמצא ברמות מוגברות אצל אנשים העוסקים בפעילות אירובית (כבר אחרי אימון אחד). גם עצם הירידה באחוז השומן בגוף, הנגרמת מאימון גופני, תגביר את פעילות ה LPL.
LCAT - הוא אנזים ה"מוריד"/מפנה פלקים של כולסטרול מקירות פנימיים של כלי דם. פעילותו מתחזקת בהשפעת פעילות גופנית.
HL - הוא אנזים בכבד המפרק HDL. פעילותו פוחתת בהשפעת פעילות גופנית.
שינויים המודינאמיים, מתבטאים בהשפעה על הדופק ולחץ הדם. בזמן פעילות גופנית, אצל אנשים בריאים, לעיתים, לחץ הדם יישאר ללא שינוי או שיעלה מעט, למרות התרחבות כלי הדם הפריפריים, שבשרירים הפעילים. אבל במחקרים שעסקו באנשים הסובלים מיתר לחץ-דם (יל"ד) נראתה ירידה בלחץ הדם אחרי פעילות גופנית מסיבות שונות:
הפעילות הגופנית מעודדת שיחרור של פקטור ANF (Atrial Natriuretic Factor) המביא לשיחרור של נתרן בשתן הגורם בסופה של שרשרת תגובות לירידה בנפח הפלסמה (בדומה לפעולת התרופות המשתנות להורדת יתר לחץ-דם פתולוגי).
פעילות גופנית מדכאת את תפקוד הרנין הפלסמתי המעלה את לחץ-הדם בהתאם למצב החימצוני של רקמת הכליה (ירידה בחימצונה תביא לעליה בלחץ הדם).
פעילות גופנית מביאה לירידה ברמות האינסולין שבדם. חולים רבים הסובלים מיתר לחץ-דם סובלים גם מחוסר רגישות לאינסולין ובדמם נמצא רמות אינסולין גבוהות מהנורמלי. הרמות הגבוהות של האינסולין גורמות לאגירת נתרן וספיחת נוזלים מהשתן (חזרה לדם) ובכך, לעליה בנפח הדם ובלחץ-הדם. שינויי זה מופיע הן במקרים של יל"ד על רקע השמנת יתר והן באילו ללא קשר להשמנת יתר.
השפעה הורמונלית של פעילות גופנית מורידה את רמת האדרנלין בזמן מנוחה ובכך הדופק ולחץ-הדם במנוחה יורדים גם הם. השפעה דומה נגרמת על-ידי תרופות להורדת לחץ-דם (ל"ד) אך הן מפחיתות במקביל גם את היכולת האירובית של האדם לעומת האימון הגופני המשפר את יכולתו האירובית של המתאמן.
רמות גבוהות של Catecholamines, הנמדדות באדם עם יל"ד, יכולות לרדת עם פ"ג.
הפחתת אחוז השומן בגוף משפיעה גם היא מכנית על לחץ-הדם בכך שהיא מורידה את הלחץ מכלי הדם. הורדת שומן עודף בגוף באמצעות פ"ג ולא דיאטה בלבד עדיפה בפרט לסובלים מיל"ד בגלל שבזמן פעילות גופנית האדם חווה הזעה המוציאה מים ומלחים מגופו, בדומה להשפעת תרופות להורדת לחץ-דם על הגוף.
פעילות מורידה רמות סוכר וכולסטרול בדם המהוים גורם סיכון לעליית לחץ-הדם.
פעילות גופנית יכולה להשפיע על מערכת העצבים הסימפתטית ובכך מסבירים Goldberg & Elliot., 1994 את לחץ הדם והדופק הנמוך שיש לספורטאים.Goldberg & Elliot, 1994 מציינים כי הירידה בלחץ הדם הדיאסטולי והסיסטולי שנמדדה, אצל נבדקים שהתאמנו אימונים אירוביים, הייתה ללא כל שינוי במשקלם, הרגלי האכילה ושתיית אלכוהול או קפאין של הנבדקים. כלומר, היא הייתה תוצאה של הפעילות הגופנית שבה עסקו. אצל נבדקים, שהתאמנו על הסף האנארובי שלהם במשך תוכנית אימונים של 10 שבועות, נמדדה ירידה בנפחי דם ופלסמה ובלחץ דמם.
הירידה בלחץ הדם הנובעת מפעילות גופנית היא באותו סדר גודל של שינוי הנובע מנטילת תרופות למטרה זו: כ- 11 mmHg מהלחץ הדיאסטולי וכ- 8 mmHg מהסיסטולי. הפעילות משפיעה על גברים ונשים כאחד, כבר אחרי מספר שבועות של אימון, ויכולה להפחית את הסיכון ללקות בהתקף לב או בשבץ מוחי, ב 25%.
שיפור התפקוד הלבבי. למרות היות הלב איבר עם עיצבוב עצמי, המושפע ממערכת העצבים האוטונומית, הפעילות המכאנית של סיבי שריר הלב דומה לזו של שרירי שלד והוא מגיב לתרגול ואימון באופן זהה. הדרך לתרגל את שריר הלב, בדומה לשרירי השלד, היא להשתמש בו.
.jpg?id=3703229)
